הסיפור שלי – איך הגעתי לרהיטים מקרטון

הרבה שואלים אותי, איך זה קרה? איך הפכת להיות מישהי שכל החיים שלה בקרטון?

  או לפחות ככה זה נראה להם

זה נכון, אני באמת מאוהבת בחומר, באפשרויות הגלומות בו, בעובדה שאחרי עשר שנים הוא לא מפסיק להפתיע אותי

 ולא מפסיק להצית ולעורר את היצירתיות שלי, את העובדה שבכל רגע – ממש, יום או לילה, לא צריכ חנות פתוחה רק דודה, רעיון, חשק גחמה, אפילו אם אין לי קרטון זמין (בדרך כלל יש) אני יכוה למצוא וליצור מייד את מה שאני רוצה.

אני מתה על זה שהקרטון לא עולה כסף, עוד לפני שנודע לי שמה שאני עושה זה מיחזור או נכון יותר שימוש חוזר.

פשוט אהבתי שאני יכולה להתפרע בנסיונות כי הקרטון בחינם, אני תמיד יכולה להחזיר את הקרעים או .  השאריות למיחזור ולמצוא קרטון אחר. וליצור ממנו את מה שאני צריכה

הקטע הזה, בא לי מאבא שלי, שנפטר כשאני הייתי רק בת 13, אבל היה איש כל-כך עשיר ומלא בידע ותוכן שהשאיר אצלי זכרונות וידע של חיים שלמים, אני מניחה שהוא רואה אותי ממקומו ומתמוגג.

אבא שלי גדל במחסור, קודם המלחמה ואח"כ בדלות של הקומוניזם, במיוחד בתקופה הסטליניסטית.

אבא שלי היה מהנדס ממציא, מחונן שזכה בפרסים על פיתוח מחשבים בפולין לפני 50 שנה, כן

  חברים שלו אומרים שהוא היה כמו ביל גייטס או סטיב ג'ובס, לא יודעתמה שבטוח זה

בבשבילי הוא היה מעיין של יצירתיות בלתי פוסקת, הוא יצר בכל חומר שנפל לידיו, הוא אהב במיוחד לתת חיים חדשים לחומרים שהם פסולת.

 היה יוצר עבורי תכשיטים בחוטי חשמל – אתם מכירים את זה, אבל אז הוא לא ראה את זה באינטרנט – הוא המציא את זה בעצמו.

הוא פיסל לי שחקני שח-מט מברגים, כן, ברגים גדולים הוא גילף לכלי שחמט. היה מאוד מאוכזב שמעולם לא עניין אותי המשחק

אבא שלי, לימד אותי לרקום, לסרוג, ולתפור במכונת תפירה

הוא כמובן ידע לבנות ולתקן כל דבר כולל טיפל בעצמו באופנוע ובמכונית 

בראיון שהיה לי עם שירה פליקס לפני כמה שנים, אני מספרת איך הגעתי ליצור בקרטון, איך התאהבתי ממבט ראשון והחלטתי באותה שניה שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים,

איך יצאתי לרחוב, הבאתי קרטון ובאותו לילה כבר יצרתי רהיט ראשון.

(הנה הראיון (רק החלק הראשון בערב 15 ד')

הראיון הזה היה עוד לפני הפיברומיאלגיה ולפני שיצרתי את הקורס און ליין

 

  אם כבר מדברים על הדרך שלי, מה שאני עברתי, אז יש עוד דבר שאני מאוד  שמחה עליו,.

 אתם יודעים מאז ומעולם הייתי טובה ביצירה, באומנות בבית הספר, טובה אבל לא מעולה.

תמיד היה ילד אחר שהיה הרבה יותר טוב, ממני ביקשו לקשט את הכיתה אבל רק פעם אחת זכיתי בתחרות ציורים

ולא משנה כמה התמדתי והעמקתי, לא הייתי מספיק טובה

וזאת הייתה אחת הסיבות שכשהיגיע הרגע לבחור בקריירה, ויתרתי על אומנות.

והנה אני היום – מגשימה את החלום של עצמי מפעם, 

אז הנה משהו שהכנתי פעם אחיר שבוע של שיחות "אבל אני לא מוכשרת"

מקווה שיגע בך